מתי לאחרונה?


תגידי, מתי לאחרונה הבטת במראה והצלחת פשוט להסתכל בבבואה המשתקפת מולך מבלי לבתר ואז לקטלג את איברייך למחלקות? -

》איברים דוחים-ולא-מתקבלים על-דעת(ך), תתקדמו אפ אפ למחלקת "מיון עזרה ראשונה דחופה שלום איך אני יכולה לעזור?!"

》איברים יאללה-ב'סדר-עובדים-עם-מה-שיש, גשו בקשה למחלקת "הפוטנציאל אנדר קונסטרקשין"

》ואיברים חביבים-/+, תתקדמו מהררררר למחלקת "אבידות ומציאות" כי זאתי שקובעת עליכם, כפרה עליכם, עוד שניה מתחרטת ומעבירה ת'כם לאחת המחלקות העמוסות יותר! כנזכר לעיל.

יאללה 1, 2 וטוסו לי מהעיניים. ניפגש גם מחר. אותה שעה. אולי במראה אחרת. ונתחיל מהתחלה.

גוף - ודימוי. מציאות - מדומה.

דימוי גוף (Body Image) הוא התמונה של גופנו שאנחנו יוצרות במוחנו. הדרך בה אנו תופסות את הדמות הניבטת אלינו מהמראה. המושג הוא גמיש, נבנה מהתנסויות גופניות ונפשיות שלנו כ(א)נשים וגם, מהתייחסות האחרים כלפינו לאורך השנים (אם בביטוי מילולי, אם במעשים (לצערי הרב), ואם במחוות ושפת גוף מודעים ובלתי-מודעים).

אני רוצה להתעכב דווקא על דימוי הגוף שלנו בעיניי עצמנו. ואני מדגימה: מרבית חיי הבוגרים תפסתי את עצמי כבעלת ישבן שטוח. (כן כן אמרתי ישבן, אבל אפשר גם טוסיק, תחת, אחוריים, מה שבא לכן. אם אני מחליטה שנוח לי לדבר עליו כי שלי מהבית, אז אין שום סיבה לבעיה או מבוכה ליידיז קאפיש? יופי נתקדם). ובכן, זה הרי לא הסתיים רק בקיטלוג יבש. אם אני על זה אז כבר נותנת עבודה, במהלכה הגדלתי ועשיתי עת הדבקתי לנשוא קשת תיאורים שליליים בדבק מיליון שניות (כזה שנתפס לשנים קדימה); ישבן גדול ו-שטוח זה - מכוער, זה לא נשי, זה לא סקסי, מאוד מוזר, ממש מביך, אוף תיעלמי כבר, ועוד (חסכתי מכן את תיאורי ההארד-קור שהיו גם היו שם בשיח הפנימי). כ"כ הרבה שנים תרגלתי את האנטי-מנטרה הזו (בום! אוקסימורון!) שאשכרה כך השתקפתי בכל מראה, בתפיסה מעוותת את הסילואט שהבליח מולי (בדגש על הבליח, כי לא באמת נהניתי להתעכב עליו, עליי). עכשיו, ברור לכן שזה היה רק מאפיין פיסי אחד מיני רבים "שזכה" ממני לארס, תיעוב וזלזול, כן? שמחה שהבהרנו. אז גם התלבשתי (כלומר התכסתי) בהתאמה, התהלכתי בעולם (שפופה ולא ראויה) בהתאמה, ואף מנעתי ונמנעתי מהמון הזדמנויות, אנשים, חי צומח ודומם בהתאמה. שום חמלה עצמית לא היתה שם none so ever. ולו בזיק ניסיון לקבל את הנשוא, או חבר מרעיו, כחלק בסדר-גמור ואפילו לייקא'בל ממי שאני. פשוט לא היה.

בשנה האחרונה אני מתאמנת חזק לקראת מרתון התאהבות מחדש בסך חלקיי, one piece at a time. והפלא ופלא, גם הנשוא השתנה לנגד עיניי. אבל תכלס חברות הוא לא באמת השתנה, סימפלי הדרך בה אני רואה את עצמי היא שמשתנה! או אם תרצו, פילטר עקשן, סמיך ולא מחמיא בעליל, שהרכבתי על עיניי מתמסמס והולך לו and I can see (more) clearly now.

כיום שאני אשה אחרת, שלמה יותר (לא אמרתי לגמרי), שרואה טוב וצלול יותר את עצמה, אני לא לגמרי מבינה מאין ה"שטוח" בכלל הגיע.. כי בפועל... אני מוצאת אותו כיום עסיסי ונשי ופשוט מה שהוא - חלק בסדר-גמור ממני.

רוח השינוי שנושבת לכיווני מביאה עמה סט ברכות נוספות - 》איך אני מתנהלת בעולם (how I carry myself נשמע תמיד מדויק יותר), הבטחון שלי מול אנשים (ויותר חשוב - מול עצמי פנימה). 》איך אני מתלבשת - במובן של ביטוי עצמי, גזרות קרובות יותר לגוף שעוטפות באהבה, עם קורטוב העזה וצבע. 》ואחרון חביב, האומץ והדרייב לפרוץ לפרונט כמו שתמיד רציתי (#ROLEMODELS היר איי קאם!).

אז אני שמחה לבשר על פתיחתה של מחלקה חדשה - "תעופה וחלל", לשם עוברים אט אט סך חלקיי. מזמינה אתכן להצטרף. מתקיימים שם דילים והנחות מטורפות, בעיקר הנחות שגברת דימוי-גוף-שלילי עושה לנפש פנימה, ומשחררת לקבל, לאהוב ולכבד. את עצמנו.

עד כאן להפעם. בשבוע הבא נתמקד בזרועות שלי, הו הן עברו אצלי וואחד "טיפול מיוחד". לא באמת אהובות. אל תצפו לזה :)

7 views

@2020 כל הזכויות שמורות לטלי ארבל

אין להעתיק תוכן ו/או תמונות ללא אישור